ברור לחלוטין שהצלחת הדיאטה תלויה רק בך, אבל גם הסביבה משפיעה עלינו מאוד. מיהם האנשים שהורגים לנו את הדיאטה ואיך אפשר למתן את השפעתם?

החלטת להתחיל דיאטה. ואפילו לא חיכית ליום ראשון. הגעת להחלטה ואת מתחילה ע-כ-ש-י-ו. כולך שופעת מוטיבציה ומשמעת עצמית, ובאמת הולך לך.

עד הרגע הזה שכולם במשרד יוצאים לצהריים, או עד הרגע הזה שהכנת פיצה (אפילו הבצק מקמח מלא, שמן זית ויוגורט) לילדים, והם אכלו בקושי שליש (שניהם יחד), אז מה תעשי עם שני השלישים הנותרים? את נשברת, אוכלת, ובצר לך משכנעת את עצמך שהפיצה בריאה.

הסביבה בה אנו חיים משפיעה מאד על הצלחתה או כישלונה של הדיאטה. וזה מבלי להפחית ולו במעט את האחראים המרכזיים לתהליך – אנחנו.

מי הם אותם אנשים העלולים להכשיל או עשויים לעזור לנו להצליח?

 

בן הזוג

בן הזוג שלך בעל נוכחות כבדה? צר לי להיות זו שמבשרת לך, אך עפ"י מחקרים הסיכוי שלך להשמין במידה ואת נמצאת בקשר זוגי עם אדם בעודף משקל, גדול ב 37% מאשר אישה הנמצאת בזוגיות עם אדם בעל משקל תקין.

פתרון אפשרי הוא קודם כל החלטה. של שניכם. ולאחר מכן שיתוף פעולה ליישום ההחלטה. לדוגמא:

1. במידה ואתם אוכלים ארוחות ערב משותפות, אפשר להתרכז במתכוני ירקותשונים. לדוגמא, מרק/ סלט/פשטידה ללא בצק – כך שתהיה לך אפשרות להגדיל את נפח המנה בעזרת מזון דל יחסית בקלוריות.

2. בנוסף לירקות, מומלץ להתמקד בחלבונים כגון: תוספת דג לשעועית הירוקה, או סלט ניסואז (עם טונה וביצה) או מרק עוף, ולוותר או לצמצם את התוספת הפחמימתית (תפוח-אדמה, אורז, פסטה, לחם וכו').

3. לאכול את הארוחות בנפרד ולקבוע מראש פעם פעמיים בשבוע ארוחות משותפות.

הילדים שלנו

יש לי וידוי קטן, עוד לפני שהפכתי לאימא, חששתי מאד להשמין (לא מההיריון), אלא מהשנים לאחר מכן - מההתעסקות בלהכין לבשל ולהאכיל מדי יום.

חששתי שזה יטרוף לי את כל קלפי השליטה, ואני אנשנש ללא גבולות, אגדל ישבן לתפארת ואלבש סינר שבקושי נקשר על מותניי הרחבות. וכך אתבוסס בקלוריות ריקות ושומן משתפל, מרוב צער ותסכול.

והנה, נמצא מחקר המאשש את חששותיי דאז וטוען כי אימהות צורכות כ- 400 קק"ל יותר ליום מאשר נשים ללא ילדים.

מניסיוני האישי והמקצועי, אני יכולה להגיד לכן, שקל זה לא הולך להיות. אבל זה בהחלט אפשרי. הכול טמון בהחלטה ובהבנה שאת לא חייבת לסיים לו מהצלחת. ואם תאכלי את שאריות האוכל שהילד שלך השאיר, זה לא אומר שהוא השאיר צלחת ריקה. את השארת. בתוכך.

איך מתמודדים עם התסכול סביב הטרחה הרבה בהכנת האוכל והעובדה שהילד שלך לא אכל דיו אם בכלל?

1. דברי עם עצמך. עוד לפני הגשת הארוחה. תזכירי לעצמך מה המטרה שלך וכמה היית חזקה כל היום. תזכירי לעצמך שאת לא הפח של הבית, והגוף שלך זקוק לכבוד הראוי לו. והכי חשוב – תביני שאם אכלת לו את האוכל, זה לא אומר שהוא זה שאכל. בתור אימהות אנחנו נוטות לפעמים להזדהות יתר עם ילדינו.

2. במידה ולא עמדת בפיתוי, והחלטת לאכול, מציעה לך בחום לא לנשנש את השארית בעודך עומדת מעל השיש. קחי את הצלחת, הניחי אותה על שולחן האוכל והתיישבי לאכול. זו תהיה הארוחה שלך, ותיהני מכל ביס. ללא ייסורי מצפון.

ה-BFF שלך

במידה וחברתך הטובה סובלת מעודף משקל והבילוי המועדף שלכם מתרכז במסעדות, יש לי שתי הצעות בשבילך:

1. תכנני מראש מה תזמיני ותתרכזי במנות הבריאות.

2. הציעי לחלוק את הארוחה עם חברתך. הנזק הקלורי יצטמצם לכדי מחצית. גם הכלכלי.

3. אני יודעת שכתבתי שיש לי שתי הצעות לפתרון, אבל שיניתי את דעתי.

4. גם את יכולה J, תמיד אפשר לשנות או לפחות לגוון את שגרת הבילויים שלכם ולצאת פחות למסעדות.

הקולגות שלך

ארוחות הצהריים עם הקולגות למשרד אולי מועילות לפן החברתי שלך, אך פחות לגזרה.

עפ"י מחקר שנעשה באוניברסיטת ג'ורג'יה, במידה ואנו סועדים עם קבוצה המונה שבעה אנשים ומעלה – אנחנו נצרוך 96% יותר מסך הקלוריות לו היינו סועדים לבד.

1. אחת הדרכים להתמודדות עם סוגיה זו , היא להכיר את התפריט מראש ולתכנן את ההזמנה עוד לפני שמגיעים לארוחה. מומלץ להתמקד, גם כאן בחלבונים וירקות בלבד כגון חזה עוף/דג וירקות.

2. להימנע משתייה ממותקת ומהקינוח.

3. אפשרות אחרת היא לשלב בין ארוחות צהריים שמכינים בבית לבין הארוחה החברתית. לדוגמא, פעמיים בשבוע לצאת עם החבר'ה ובשאר הימים לאכול על פי התכנון, אוכל ביתי.